המכונית הכחולה של גרישה - סיפור לילדים 

רוסיה

הסיפור שאספר לכם היום קרה לפני שנים רבות בארץ רחוקה גדולה וקרה ושמה רוסיה.
בעיירה קטנה ששמה מולוטוב גרה בצריף קטן, משפחה: אבא, אימא וגרישה הקטן. בצריף היו שני חדרים בלבד, בחדר אחד ישן גרישה הקטן ובחדר השני ישנו הוריו. בחדר של גרישה היו מיטה ומעט צעצועים שהיו רק שלו, זה היה כל עולמו.
אבא של גרישה לא היה בבית. הוא היה חייל בצבא הרוסי כי היתה אז מלחמה עם הגרמנים. גרישה התגעגע מאוד לאבא שלו. אימא של גרישה עבדה במפעל. בכל בוקר היא לקחה את גרישה לגן ומשם הלכה לעבודה. אחר הצהריים בדרכה חזרה מהעבודה לקחה את בנה מהגן ויחד הלכו הביתה. כך היה יום אחר יום.

הגן של גרישה

הגן של גרישה היה רחוק מהבית. הוא היה אוחז ביד של אימא שלו והולכים דרך ארוכה, לפעמים ירד גשם והיה קר. כאשר ירד שלג אימא עטפה את גרישה בכמה שכבות בגדים, לראשו חבשה כובע צמר, על ידיו שמה כפפות ונעלה לו מגפיים.
הגן היה מוקף גדר, ובחצר משחקי ילדים. בגן היה תנור הסקה והארובה בגגו העלתה עשן אפור. בגן היה חדר אחד גדול ובו שולחנות וכסאות. ליד החלון היו מסודרים על מדפים הצעצועים שבהם שיחקו הילדים. אבל היה מותר לשחק בהם רק כאשר הגננת אולגה או העוזרת שלה, נטשה, היו מרשות.

היו שם צעצועים מכל הסוגים, חדשים וישנים: עגלות, מריצות, קוביות, בובות, דובונים, בגדים לבובות, משחקי הרכבה ופאזלים מעץ. וכמובן היו גם מכוניות צעצוע קטנות: טנדרים ומשאיות וגם טרקטורים. היו שם גם מכוניות מופעלות באמצעות קפיץ. את הקפיץ מתחו באמצעות מפתח קטן, ואז לאחר שהניחו את המכונית על הרצפה היא הייתה נוסעת במהירות, מקצה החדר עד קצהו השני.
והיו גם מכוניות צעצוע פשוטות וטרקטורים שהילדים היו נותנים להם תנופה ומשחררים אותן לנסוע על הרצפה לאורך החדר.
הבנים שיחקו במכוניות, בדרך כלל, והבנות בבובות ובדובונים, הלבישו, האכילו, והסיעו אותם בעגלות קטנות בחדר הגדול.

המכונית הכחולה

גרישה הקטן אהב מאוד לשחק במכוניות, אך במיוחד הוא אהב את המכונית הכחולה. היא הייתה חדשה, וגם הכי מהירה מכל המכוניות בגן. בדופן המכונית היה מפתח וכאשר היו מסובבים אותו ומותחים את הקפיץ ומניחים אותה על הרצפה, המכונית הייתה ממש טסה עד קצה החדר ומשיגה את כל המכוניות, הטנדרים והמשאיות של הילדים האחרים.
המכונית הייתה בצבע כחול בהיר, עם פגוש קדמי ואחורי צבועים בצבע כסף מבריק. בחלקה הקדמי של המכונית היו שני פנסים עגולים עם מסגרת מוזהבת. הגלגלים שלה היו שחורים וחזקים עם צלחות מוכספות וכך גם הגלגל הנוסף. בתוך המכונית היה מושב נהג, עם הגה והילוכים וגם מושבים ריקים, כאילו היא מזמינה אתכם להיכנס ולשבת בתוכה ולנסוע.
אוי, כמה אהב גרישה את המכונית הכחולה. ובמיוחד הוא אהב להתחרות עם הילדים האחרים כי ידע שינצח - המכונית הכחולה תמיד משיגה את כולם.
אבל זה לא היה פשוט כלל וכלל כי גם בוריס אהב את המכונית הכחולה הזו.

גרישה ובוריס

את היום בגן התחילו הילדים במשחקים קבוצתיים. הגננת נתנה לילדים ניירות וצבעים כדי שיציירו. לאחר מכן היו מקריאות לילדים סיפורים ושרות אתם שירים ומשוחחות על כל מיני דברים שלפעמים שעממו את גרישה... אחר כך הגיעה שעת הארוחה.
לאחר הארוחה הגיעה סוף-סוף שעת המשחקים לה חיכה גרישה בקוצר רוח. מכל הצעצועים שהמתינו לילדים על המדף ליד החלון אהב גרישה את המכונית הכחולה. כאשר הגננות אמרו את משפט הקסם: "ילדים, כעת למשחקים", כל ילד היה ממהר לעבר המדפים בניסיון לתפוס את המשחק האהוב עליו, שבו יוכל לשחק לבדו בשעה הקרובה.
גרישה, שרצה מאוד לתפוס את המכונית הכחולה, רץ מהר כדי להשיגה, אך בוריס תמיד הקדים אותו, והם נאבקו עליה.

גרישה העצוב הביט בקנאה איך בוריס משחק עם המכונית הכחולה, המכונית שמשיגה את כל המכוניות האחרות. עתה היה צריך להסתפק בטרקטור ללא קפיץ מתיחה.

במשך זמן רב חזר הסיפור על עצמו, בכל פעם
שגרישה רץ להשיג את המכונית
הכחולה, בוריס הקדים אותו.
גרישה היה עצוב וכועס,
הוא כל כך רצה ולו פעם
אחת לתפוס ראשון את
המכונית הכחולה.
לפעמים הוא היה כל
כך עצוב עד שדמעות
זלגו מעיניו.


גרישה מאושר

יום אחד הודיעה הגננת אולגה שמכיוון שבמשך כל השבוע הבא הילדים יהיו בחופשת חג, בסוף היום תהיה הפתעה. גרישה החליט שהיום הוא לא יוותר לבוריס. היום זו ההזדמנות האחרונה לשחק במכונית הכחולה לפני החופש. הוא התכונן שהגננות תכרזנה: "ילדים עכשיו למשחקים!" גרישה התקרב לאט לאט, מבלי שהילדים האחרים ירגישו, לעבר מדף הצעצועים, קרוב ככל האפשר למכונית הכחולה.
ואז הגננת אולגה נתנה את האות: "ילדים עכשיו למשחקים". גרישה זינק ממקומו, וכמוהו גם בוריס. הם זינקו לעבר המכוניות. גרישה קפץ לעבר המכונית הכחולה, עצם את עיניו מרוב התרגשות ותפס משהו בשתי ידיו. כאשר פקח אותן, מה הוא ראה? כן! הוא החזיק בידיו את המכונית הכחולה שכה אהב. לא היה ילד מאושר ממנו ביום הזה.

גרישה שיחק במכונית בשמחה ובגאווה רבה. הוא מתח את הקפיץ והסיע את המכונית הכחולה שוב ושוב והשיגה את כל המכוניות של הילדים האחרים, וגם את המשאית האפורה שבה שיחק בוריס - שהיה הפעם עצוב...

גרישה והמכונית הכחולה בבית

לאחר שעת המשחקים, שהפעם, כמובן, גרישה נהנה ממנה מאוד מאוד, הודיעה הגננת אולגה על ההפתעה: "מאחר ואתם יוצאים לשבוע חופש, והגן יהיה סגור, אז כל אחד ואחת ייקח הביתה את הצעצוע שהוא שיחק בו היום - ולאחר החופש יחזירו לגן!"
גרישה קפץ משמחה. הוא היה מאושר. המכונית הכחולה בידו, והיא תהיה אצלו כל השבוע.
בוריס נראה עצוב מאוד, כי הוא היה צריך להסתפק במשאית האפורה, שאפילו לא היה לה קפיץ מתיחה.
כאשר אימא של גרישה באה לקחת אותו הביתה, הוא הראה לה בגאווה את המכונית הכחולה ואמר: "אימא, אנחנו לוקחים היום את המכונית הכחולה הביתה לחופש." "מה, באמת?" שאלה אמו כלא מאמינה, ואולגה אישרה ואמרה: "כן, נכון. גרישה יכול לקחת את המכונית ולהחזירה לאחר החופש."
אימא של גרישה שמחה כי ראתה שבנה מאושר מאוד. כאשר הגיעו הביתה גרישה התחיל לשחק עם המכונית הכחולה. הוא מתח את הקפיץ והסיע את המכונית הלוך וחזור על רצפת שני חדרי הבית, עד שהתעייף.

כאשר אמא השכיבה אותו לישון, הוא הניח את המכונית הכחולה ליד הכרית סמוך לראשו, כי לא רצה להיפרד ממנה, וכך ישן שינה מתוקה וחלם עליה כל הלילה.


החופש נגמר. גרישה הלך עם אמו לגן, לבוש היטב בבגדים חמים כי ירד שלג. כאשר הגיעו לגן החזיר גרישה את המכונית למקומה, ניגש לבוריס ואמר לו: "בוריס, היום אתה תשחק עם המכונית הכחולה ואני לא אפריע לך, ומחר אני אשחק בה ואתה לא תפריע לי, וכך נעשה כל יום,טוב?" - ובוריס הסכים. הם לחצו ידיים חזק חזק.
מאז גרישה ובוריס היו חברים טובים, ויותר לא רבו.

סוף הסיפור